Chap. 17
1
א קְדֵרָה שֶׁל חֶרֶס שֶׁנִּתְבַּשֵּׁל בָּהּ בְּשַׂר נְבֵלָה אוֹ בְּשַׂר שְׁקָצִים וּרְמָשִׂים לֹא יְבַשֵּׁל בָּהּ בְּשַׂר שְׁחוּטָה בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם. וְאִם בִּשֵּׁל בָּהּ מִין בָּשָׂר הַתַּבְשִׁיל אָסוּר. בִּשֵּׁל בָּהּ מִין אַחֵר בְּנוֹתֵן טַעַם
Kessef Michneh (non traduit)
קדרה של חרס שנתבשל בה בשר נבלה וכו'. בשלהי ע''ז (דף ע''ה:) אמרינן למאן דאמר נ''ט לפגם מותר גיעולי עכו''ם דאסר רחמנא במדין היכי משכחת לה אמר רב חייא בריה דרב הונא לא אסרה תורה אלא קדרה בת יומה דלאו נ''ט לפגם מכאן ואילך לישתרי גזירה שאינה בת יומה אטו בת יומה ודברי רבינו סתומים בפי' בת יומה ומנהג העולם כר''י שפירש שכל שלא שהה מעת לעת הוי בת יומא ודין זה נוהג בכל הכלים. ויש לתמוה למה כתב רבינו של חרס ושמא משום דבעא לסיומי שאין לוקחין מן העכו''ם לעולם כלים שנשתמשו בהן חמין וזה לא שייך אלא בכלי חרס שאינו יוצא מידי דופיו לעולם:
2
ב וְלֹא אָסְרָה תּוֹרָה אֶלָּא קְדֵרָה [א] בַּת יוֹמָהּ בִּלְבַד הוֹאִיל וַעֲדַיִן לֹא נִפְגַּם הַשֻּׁמָּן שֶׁנִּבְלָע בַּקְּדֵרָה. וּמִדִּבְרֵי סוֹפְרִים לֹא יְבַשֵּׁל בָּהּ לְעוֹלָם. לְפִיכָךְ אֵין לוֹקְחִין כְּלֵי חֶרֶס יְשָׁנִים מִן הָעַכּוּ''ם שֶׁנִּשְׁתַּמְּשׁוּ בָּהֶן בְּחַמִּין כְּגוֹן קְדֵרוֹת וּקְעָרוֹת לְעוֹלָם. וַאֲפִלּוּ הָיוּ שׁוֹעִין בַּאֲבָר. וְאִם לָקַח וּבִשֵּׁל בָּהֶן מִיּוֹם שֵׁנִי וָהָלְאָה הַתַּבְשִׁיל מֻתָּר:
Le'hem Michneh (non traduit)
ולא אסרה תורה אלא קדרה בת יומה וכו'. שם (דף ע''ה:) אמרו לא אסרה תורה אלא קדרה בת יומה והקשה שם מכאן ואילך לישתרי ותירצו גזירה קדרה שאינה בת יומה משום קדרה בת יומה ע''כ. ופירוש בת יומה שלא עבר עליה לילה אחד והתוספות פירשו שלא עבר עליה כ''ד שעות ורבינו סתם דבריו אבל מטין יותר לפירש''י ז''ל: ואם לקח ובישל בהן וכו'. מדכתב רבינו מיום שני והלאה משמע דס''ל דסתם כלים של עכו''ם הם בני יומן ולכך הצריך מיום שני והלאה אבל הרשב''א ז''ל לא הבין כן ועיין בבית יוסף כי ביאר שם כל זה יפה:
3
ג הַלּוֹקֵחַ כְּלֵי תַּשְׁמִישׁ סְעֻדָּה מִן הָעַכּוּ''ם מִכְּלֵי מַתָּכוֹת וּכְלֵי זְכוּכִית. דְּבָרִים שֶׁלֹּא נִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן כָּל עִקָּר [ב] מַטְבִּילָן בְּמֵי מִקְוֶה וְאַחַר כָּךְ יִהְיוּ מֻתָּרִין [ג] לֶאֱכֹל בָּהֶן וְלִשְׁתּוֹת. וּדְבָרִים שֶׁנִּשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן עַל יְדֵי צוֹנֵן כְּגוֹן כּוֹסוֹת וּצְלוֹחִיּוֹת וְקִיתוֹנִיּוֹת מְדִיחָן וּמַטְבִּילָן וְהֵן מֻתָּרוֹת. וּדְבָרִים שֶׁנִּשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן עַל יְדֵי חַמִּין כְּגוֹן יוֹרוֹת וְקֻמְקְמוֹסִין וּמְחַמְּמֵי חַמִּין [ד] מַגְעִילָן וּמַטְבִּילָן וְהֵן מֻתָּרִין. וּדְבָרִים שֶׁנִּשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן עַל יְדֵי הָאוּר כְּגוֹן שִׁפּוּדִין וְאַסְכְּלָאוֹת מְלַבְּנָן [ה] בָּאוּר עַד שֶׁתִּנְשַׁר קְלִפָּתָן [ו] וּמַטְבִּילָן וְהֵן מֻתָּרִין:
Le'hem Michneh (non traduit)
הלוקח כלי תשמיש וכו'. שם מבואר כל זה בברייתא קרוב ללשון רבינו: מלבנן באור וכו'. שם עד כמה מלבנן אמר ר' מני עד שתנשר קליפתן:
4
ד כֵּיצַד מַגְעִילָן. נוֹתֵן יוֹרָה קְטַנָּה לְתוֹךְ יוֹרָה גְּדוֹלָה וּמְמַלֵּא עָלֶיהָ מַיִם עַד שֶׁיָּצוּפוּ עַל הַקְּטַנָּה וּמַרְתִּיחָהּ יָפֶה יָפֶה. וְאִם הָיְתָה יוֹרָה גְּדוֹלָה מַקִּיף עַל שְׂפָתָהּ בָּצֵק אוֹ טִיט וּמְמַלֵּא מַיִם עַד שֶׁיָּצוּפוּ הַמַּיִם עַל שְׂפָתָהּ וּמַרְתִּיחַ. וְכֻלָּן שֶׁנִּשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן עַד שֶׁלֹּא הִרְתִּיחַ אוֹ עַד שֶׁלֹּא הֵדִיחַ וְעַד שֶׁלֹּא הִלְבִּין וְעַד שֶׁלֹּא הִטְבִּיל מֻתָּר. שֶׁכָּל הַשֻּׁמָּן שֶׁבָּהֶן נוֹתֵן טַעַם לִפְגָם הוּא כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ:
Kessef Michneh (non traduit)
(ג־ד) הלוקח כלי תשמיש סעודה מן העכו''ם וכו'. משנה וברייתא בסוף ע''ז: ומה שכתב כיצד מגעילן וכו'. שם, ומה שכתב וכלן שנשתמש בהן וכו', גם זה שם:
Le'hem Michneh (non traduit)
כיצד מגעילן וכו'. ומה שאמר שעושה לה שפה מבואר שם בדודא דמר עוקבא: וכולן שנשתמש וכו'. שם מבואר בברייתא דמותר למ''ד נ''ט לפגם מותר:
5
ה טְבִילָה זוֹ שֶׁמַּטְבִּילִין כְּלֵי הַסְּעֻדָּה הַנִּלְקָחִים מִן הָעַכּוּ''ם וְאַחַר כָּךְ יֻתְּרוּ לַאֲכִילָה וּשְׁתִיָּה אֵינָן לְעִנְיַן טֻמְאָה וְטָהֳרָה אֶלָּא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים. וְרֶמֶז לָהּ (במדבר לא־כג) 'כָּל דָּבָר אֲשֶׁר יָבֹא בָאֵשׁ תַּעֲבִירוּ בָאֵשׁ וְטָהֵר' וּמִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ שֶׁאֵינוֹ מְדַבֵּר אֶלָּא בְּטָהֳרָתָן מִידֵי גִּעוּלֵי עַכּוּ''ם לֹא מִידֵי טֻמְאָה. שֶׁאֵין לְךָ טֻמְאָה עוֹלָה עַל יְדֵי הָאֵשׁ וְכָל הַטְּמֵאִים בִּטְבִילָה עוֹלִין מִטֻּמְאָתָן. וְטֻמְאַת מֵת בְּהַזָּאָה וּטְבִילָה וְאֵין שָׁם אֵשׁ כְּלָל. אֶלָּא לְעִנְיַן גִּעוּלֵי עַכּוּ''ם. וְכֵיוָן שֶׁכָּתוּב וְטָהֵר אָמְרוּ חֲכָמִים הוֹסֵיף לוֹ טָהֳרָה אַחַר עֲבִירָתוֹ בָּאֵשׁ לְהַתִּירוֹ מִגִּעוּלֵי עַכּוּ''ם:
Kessef Michneh (non traduit)
טבילה זו שמטבילין כלי הסעודה וכו' ורמז לה כל דבר אשר יבא באש וכו'. שם וכלן צריכים טבילה בארבעים סאה מה''מ אמר רבא דאמר קרא כל דבר אשר יבא באש תעבירו באש וטהר הוסיף לך הכתוב טהרה אחרת ומדברי רבינו נראה שהוא סובר שטבילה זו מדרבנן וכ''כ הר''ן שם גבי משכנתא שזה דעת רבינו: ובתשובות הרשב''א כתוב בלשון הזה מה שכתבת שהטבלת כלים מדרבנן לא כלם מודים בו ומדברי הרמב''ם יראה שהוא סבור שהיא מדאורייתא ופשטא דשמעתא בשלהי עבודה זרה הכי משמע טפי עכ''ל. ונראה שטעמו מפני שראה שכתב רבינו ומפי השמועה למדו:
Le'hem Michneh (non traduit)
טבילה זו שמטבילין וכו'. מפשט דבריו משמע דטבילת כלים הוי דרבנן וכן נראה שהבין [הר''ן] ז''ל אבל הרשב''א לא הבין כן כמבואר בב''י ונראה לי שהטעם מפני שקראו דברי סופרים וכל דברי סופרים הוא הל''מ שהוא מה''ת כמו שכלל לנו רבינו בהל' סנהדרין ומפשט דבריו משמע שכוונתו לומר שאין הטבילה הזו מפני שהם טמאים מטומאת מת וכדי לטהרם צריך טבילה עד שתאמר שטבילה זו מן התורה אבל טעם טבילה זו לא כך היא אלא שחכמים תקנוה כדי לטהרם מידי גיעולי עכו''ם שנראה להם שעדיין לא נטהר מידי גיעולי עכו''ם בהגעלה אלא צריך עוד הכשר אחר העברתו באש להתירו מידי גיעולי עכו''ם משמע דהטבילה היא באה להתיר מידי גיעולי עכו''ם ואם כוונתו היה כך קשה טובא דא''כ חדשים ממש למה צריך טבילה הא אין כאן גיעולי עכו''ם ואיך הביא ראיה רב נחמן בגמרא דחדשים בעו טבילה מדמלובנים בעו דילמא התם דיש גיעולי עכו''ם צריך הכשר אחר אבל הכא לא ועוד דא''כ שאולים למה אין צריך טבילה. אלא ודאי נראה שכוונת רבינו היא לומר דאין הטבילה הזאת להתירו מידי טומאה עד שתאמר שהיא מן התורה מפורשת אבל היא מחכמים שתקנוה מהטעם האמור בירושלמי שהוא יוצא מידי טומאת העכו''ם לקדושה דישראל ואמר שיצא להם סמך ממה שאמר הכתוב וטהר ובשלמא אי פשטיה דקרא היה מדבר בטומאה מה שאמר תעבירו באש היינו אומרים ודאי שמ''ש וטהר הוא טהרה אחרת נוספת להעבירה טומאה אבל מאחר דע''כ קרא לא איירי לטהר מידי טומאה אלא לטהר מידי גיעולי עכו''ם כדהכריח הוא ז''ל דלא מצינו טהרה בטומאה שהיא באש א''כ ודאי דקרא לא איירי בטהרת טומאה וכיון שכן לא נאמר שהטהרה הנוספת במלת וטהר היא להעביר מידי טומאה כיון שלא נזכרה בכתוב אלא ודאי היא טהרה אחרת וטעמא כדאמרו בירושלמי. ושיעור לשונו של רבינו כך הוא אמרו חכמים הוסיף לו טהרה אחר עבירתו באש שאותה העברה באש היא כדי להתירו מידי גיעולי עכו''ם אבל לא קאי האי להתירו מידי גיעולי עכו''ם לטהרה אחרת שהזכיר דאין הטהרה באה להתירו מידי גיעולי עכו''ם אבל היא באה מן הטעם האמור בירושלמי. כן נראה לי לפרש לשונו:
6
ו לֹא חִיְּבוּ בִּטְבִילָה זוֹ אֶלָּא כְּלֵי מַתָּכוֹת שֶׁל סְעֻדָּה [ז] הַנִּלְקָחִין מִן הָעַכּוּ''ם. אֲבָל הַשּׁוֹאֵל מִן הָעַכּוּ''ם. אוֹ שֶׁמִּשְׁכֵּן [ח] הָעַכּוּ''ם אֶצְלוֹ כְּלֵי מַתָּכוֹת. מֵדִיחַ אוֹ מַרְתִּיחַ אוֹ מְלַבֵּן וְאֵינוֹ צָרִיךְ לְהַטְבִּיל. וְכֵן אִם לָקַח כְּלֵי עֵץ אוֹ כְּלֵי אֲבָנִים מֵדִיחַ אוֹ מַרְתִּיחַ וְאֵינוֹ צָרִיךְ לְהַטְבִּיל. וְכֵן כְּלֵי חָרָשִׁים אֵינוֹ צָרִיךְ לְהַטְבִּיל. אֲבָל הַשּׁוֹעִין בַּאֲבָר הֲרֵי הֵן כִּכְלֵי מַתָּכוֹת וּצְרִיכִין טְבִילָה:
Kessef Michneh (non traduit)
לא חייבו בטבילה זו אלא כלי מתכות. שם וטעמא משום דכלי מתכות אמורים לענין טבילה דכלי מדין אך את הזהב וגו'. ומ''ש של סעודה. גם זה שם ומפרש טעמא משום דכלי סעודה אמורים בפרשת כלי מדין דכתיב כל דבר אשר יבא באש ואין דרך להשתמש באש אלא כלים של צורכי סעודה. ומ''ש הנלקחים מן העכו''ם. שם (דף ע''ה:) אמר ר''נ אמר רבה בר אבוה לא שנו אלא בלקוחים וכמעשה שהיה פי' בכלי מדין אבל שאולין לא ומשמע דשכורים שוים לשאולין וכ''כ הרשב''א בת''ה. ומ''ש רבינו או שמשכן העכו''ם אצלו, שם איבעיא להו משכנתא מאי אמר מר בר רב אשי אבא משכן ליה עכו''ם כסא דכספא ואטבליה ואישתי ביה ולא ידענא אי משום דקסבר משכנתא כזביני דמיא אי משום דחזי לעכו''ם דדעתיה לשקועיה כלומר שלא לפדותו עוד. משמע בהדיא דהיכא דדעתיה לשקועיה פשיטא לן דבעי טבילה ובדלא דעתיה לשקועיה הוא דאיבעיא לן ולא איפשיטא. ויש לתמוה על רבינו שכתב סתם דמשכן לו עכו''ם אינו צריך להטביל וכתב הר''ן שמה שפסק לקולא לטעמיה אזיל שסובר דטבילת כלים אינה אלא מד''ס: ואני אומר שאין טעמו של הר''ן מספיק אלא להיכא דלא חזינן דדעתיה לשקועיה כדאבעיא לן אבל היכא דחזינן דדעתיה לשקועיה דפשיטא לן דכזביני דמיא הוה ליה לפסוק שצריך להטביל. ואפשר לומר דאע''ג דמר בר רב אשי פשיטא ליה דכי חזינן דדעתיה לשקועיה צריך להטביל כיון דרב נחמן אמר לא שנו אלא בלקוחים וכמעשה שהיה משמע דסבירא ליה דמשכון לא אפי' חזינן דדעתיה לשקועיה דמ''מ אינו כמעשה שהיה וכיון דפלוגתא דאמוראי היא פסק לקולא מהטעם שכתב הר''ן אי נמי דאי חזינן דדעתיה לשקועיה זביני מעליא נינהו ולא איצטריך ליה לאשמועינן: והרשב''א כתב בשם הראב''ד דמשכנתא צריכה טבילה והטור כתב דבדעתיה לשקועיה צריך טבילה ואי לא י''א שאין צריך וטוב להטבילו בלא ברכה. ומ''ש אבל השועים באבר וכו'. שם ואמרינן תו התם דכלי זכוכית צריך להטביל ולא ידעתי למה השמיטו רבינו:
Le'hem Michneh (non traduit)
אבל השואל וכו'. שם לא שנו אלא לקוחין אבל שאולין לא ושם איבעיא להו משכנתא מאי ושם משמע דהוי ספיקא ופסק רבינו לקולא כיון דאין דין טבילת כלים מפורש בתורה אלא מפי השמועה: אבל השועין באבר וכו'. שם אמרו קוניא וכו' והילכתא כסופו:
7
ז הַלּוֹקֵחַ סַכִּין מִן הָעַכּוּ''ם מְלַבְּנָהּ בָּאֵשׁ אוֹ [ט] מַשְׁחִיזָהּ בָּרֵחַיִם שֶׁלָּהּ. וְאִם הָיְתָה סַכִּין יָפָה שֶׁאֵין בָּהּ פְּגִימוֹת דַּי לוֹ אִם נְעָצָהּ בְּקַרְקַע קָשָׁה עֶשֶׂר פְּעָמִים וְאוֹכֵל בָּהּ צוֹנֵן. וְאִם הָיוּ בָּהּ פְּגִימוֹת אוֹ שֶׁהָיְתָה יָפָה וְרָצָה לֶאֱכֹל בָּהּ חַמִּין אוֹ לִשְׁחֹט בָּהּ [י] מְלַבְּנָהּ אוֹ [כ] מַשְׁחִיזָהּ כֻּלָּהּ. שָׁחַט בָּהּ קֹדֶם שֶׁיְּטַהֲרֶנָּה [ל] מֵדִיחַ מְקוֹם הַשְּׁחִיטָה. וְאִם קִלֵּף הֲרֵי זֶה מְשֻׁבָּח:
Kessef Michneh (non traduit)
הלוקח סכין מן העכו''ם וכו'. בפ''ק (דף ח') דקאמר גבי סכין של עכו''ם מלבנה באור והכי תניא בתוספתא ובסוף ע''ז (דף ע''ה:) תנן הסכין שפה והיא טהורה ופירש''י שפה לוטשה באבן של נפחים מול''א בלע''ז. ובגמרא (דף ע''ו:) אמר רב עוקבא בר חמא ונועצה עשר פעמים בקרקע וכו' אמר רב הונא בריה דרב יהושע לאכול בה צונן. ומשמע מדברי הפוסקים והמפרשים דשיפה דמתניתין לחתוך בה צונן היא וכן מבואר בדברי הרשב''א. ורבינו שכתב דשיפא מהני אפילו לחתוך בה רותח נ''ל שטעמו משום דמתניתין קתני שיפה ולא קתני נעיצה ואמאי א''ו משום דמתניתין לא קתני אלא הכשר גמור לחתוך בה רותח דומיא דאינך דמיתנו בהדה ובגמרא אתי לפרושי הכשירו לחתוך בה צונן וכ''נ מדברי הר''ן לדעת רבינו וכתב שיש לזה הוכחה מהירושלמי. ומ''ש רבינו דלשחוט צריך הכשר כמו לאכול בה חמין. אע''ג דבריש חולין (דף ח':) אמרינן בלישנא בתרא דלכ''ע בית השחיטה צונן כיון דבלישנא קמא אמרינן דלכ''ע בית השחיטה רותח ראה רבינו להצריך לכתחילה הכשר כמו לחמין. ומ''ש שחט בה קודם שיטהרנה וכו'. שם איתמר השוחט בסכין של עכו''ם רב אמר קולף ורבב''ח אמר מדיח ופסקו ר''ח ורש''י והרשב''א והרא''ש כרב ורי''ף פסק כרבב''ח וכן פסק רבינו. ועל מ''ש רבינו ואם קלף הרי זה משובח כתב הר''ן בפ' כל הבשר לא ידעתי למה ואפשר דרפויי מירפא בידיה עכ''ל:
Le'hem Michneh (non traduit)
הלוקח סכין וכו'. שם במשנה אמרו הסכין שפה והיא טהורה ובגמרא (דף ע''ו:) אמר רב עוקבא בר חמא ונועצה עשר פעמים בקרקע ולכאורה נראה דהוא מפרש שפה שהוא משחיזה בריחיים ומה שאמר ונועצה עשר פעמים וכו' הוא ענין אחר והוא תיקון אחר להתיר לצונן. אבל מדבריו בפירוש המשנה לא משמע כן אלא שהוא מפרש ששפה ר''ל נעיצה עשר פעמים בקרקע. ומ''ש או משחיזה הוא מסברתו שאין לך תיקון יפה ממנו ועיין בב''י ז''ל כי שם עמד על כל זה: שחט בה קודם וכו'. פ''ק דחולין (דף ח':) השוחט בסכין של עכו''ם רב אמר קולף ורבה בר בר חנא אמר מדיח ופסק כרבב''ח ומ''מ כתב שהמחמיר תבא עליו ברכה ויש לחוש לדבריהם:
8
ח סַכִּין שֶׁשָּׁחַט בָּהּ טְרֵפָה לֹא יִשְׁחֹט בָּהּ עַד שֶׁיְּדִיחָהּ [מ] אֲפִלּוּ בְּצוֹנֵן אוֹ מְקַנְּחָהּ בִּבְלָיוֹת שֶׁל בְּגָדִים:
Kessef Michneh (non traduit)
סכין ששחט בה טריפה וכו'. הכי אסיקנא בריש חולין (דף ח':):
Le'hem Michneh (non traduit)
סכין ששחט בה טרפה כו'. שם סכין טרפה וכו' והילכתא אפילו בצונן ואי איכא בליתא דפרסא למיכפריה לא צריכא תו ע''כ:
9
ט וְיֵשׁ שָׁם דְּבָרִים אֲחֵרִים אָסְרוּ אוֹתָן חֲכָמִים וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין לְאִסּוּרָן עִקָּר מִן הַתּוֹרָה גָּזְרוּ עֲלֵיהֶן כְּדֵי לְהִתְרַחֵק מִן הָעַכּוּ''ם עַד שֶׁלֹּא יִתְעָרְבוּ בָּהֶן יִשְׂרָאֵל וְיָבוֹאוּ לִידֵי חַתְנוּת. וְאֵלּוּ הֵן. אָסְרוּ לִשְׁתּוֹת עִמָּהֶן וַאֲפִלּוּ בְּמָקוֹם שֶׁאֵין לָחוּשׁ לְיֵין נֶסֶךְ. וְאָסְרוּ לֶאֱכֹל פִּתָּן אוֹ בִּשּׁוּלֵיהֶן וַאֲפִלּוּ בְּמָקוֹם שֶׁאֵין לָחוּשׁ לְגִעוּלֵיהֶן:
10
י כֵּיצַד. לֹא יִשְׁתֶּה אָדָם בִּמְסִבָּה שֶׁל עַכּוּ''ם. וְאַף עַל פִּי שֶׁהוּא יַיִן מְבֻשָּׁל שֶׁאֵינוֹ נֶאֱסָר. אוֹ שֶׁהָיָה שׁוֹתֶה מִכֵּלָיו לְבַדּוֹ. וְאִם הָיָה רֹב הַמְּסִבָּה יִשְׂרָאֵל מֻתָּר. [נ] וְאֵין שׁוֹתִין שֵׁכָר שֶׁלָּהֶן שֶׁעוֹשִׂין מִן הַתְּמָרִים וְהַתְּאֵנִים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן. וְאֵינוֹ אָסוּר אֶלָּא בִּמְקוֹם מְכִירָתוֹ. אֲבָל אִם [ס] הֵבִיא הַשֵּׁכָר לְבֵיתוֹ וְשָׁתָהוּ שָׁם מֻתָּר שֶׁעִקַּר הַגְּזֵרָה שֶׁמָּא יִסְעֹד אֶצְלוֹ:
Kessef Michneh (non traduit)
(ט־י) ויש שם דברים אחרים אסרו אותם חכמים וכו' ואלו הן אסרו לשתות עמהן וכו' ואסרו לאכול פתן או בישוליהן וכו'. בפ''ב דע''ז (דף ל''א:). ומ''ש לא ישתה במסיבה של עכו''ם וכו'. בע''ז פ''ק (דף ח'). ומ''ש ואין שותין שכר שלהן וכו' בפ''ב דע''ז (דף ל''א:) מפני מה אסרו שכר של עכו''ם רמי בר חמא אמר רבי יצחק משום חתנות רב נחמן אמר משום גילויא וכו' רב פפא מפקין ליה לאבבא דחנותא ושתי רב אחאי מייתו ליה לביתיה ושתי ותרווייהו משום חתנות מיהו רב אחאי עביד הרחקה יתירתא פירוש תרווייהו משום חתנות דאי משום גילוי בכל ענין היה אסור אבל משום חתנות ליכא דכיון דלא שתי בבתייהו תו ליכא קירוב דעת: וכתבו התוס' איסור שכר לא מצינו לא במשנה ולא בברייתא ושמא בימי האמוראים אסרוה וכתבו עוד ותרווייהו משום חתנות רב אחאי עביד הרחקה יתירא ומכל מקום שניהם לא היו שותים בבית העכו''ם וא''כ צריך ליזהר שלא לשתות שום שכר בבית העכו''ם ורבינו תפס דברי רב אחאי ודלא כרב פפא אע''ג דבתרא הוא ומאריה דגמרא טפי מרב אחאי ועוד דבדרבנן הלך אחר המיקל כדי להתרחק מדברים של עכו''ם וכך הם דברי הרשב''א בת''ה:
Le'hem Michneh (non traduit)
ואם היה רוב המסיבה כו'. הרב''י כתב שיצא לו זה ממה שאמרו פ' אין מעמידין (דף ל') שמואל ואבלט הוו יתבי אייתו לקמייהו חמרא מבשלא משכיה לידיה א''ל שמואל הרי אמרו יין מבושל אין בו משום יי''נ ע''כ. דאי אמרת דבכל גוונא אסור לשתות במסיבה של עכו''ם אם כן היכי הוה שתי שמואל ואין זו ראיה דדילמא שמואל לא הוה שתי עם אבלט אלא אייתו חמרא לשתות שמואל לבדו ואבלט לא היה רוצה ליגע לכך אמר לו שמואל דאין חשש אם יגע דיין מבושל אין בו משום יי''נ, ולכך צ''ע מאין יצא לו זה לרבינו: ואינו אסור אלא במקום מכירתו וכו'. פ' אין מעמידין (דף ל''א) ופסק כרב אחאי דמייתי ליה לביתיה ושתי ודלא כרב פפא דמפקין ליה לאבבא דחנותא ושתי:
11
יא יֵין תַּפּוּחִים וְיֵין רִמּוֹנִים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן מֻתָּר לִשְׁתּוֹתָן בְּכָל מָקוֹם. דָּבָר שֶׁאֵינוֹ מָצוּי לֹא גָּזְרוּ עָלָיו. יֵין צִמּוּקִים הֲרֵי הוּא כְּיַיִן וּמִתְנַסֵּךְ:
Kessef Michneh (non traduit)
יין תפוחים ויין רמונים מותר לשתותן בכל מקום וכו'. נראה שלמד כן מדלא הזכיר איסור משקין של עכו''ם אלא שכר בלבד: יין צמוקים הרי הוא כיין ומתנסך. ונראה שאינו חשוב יין עד שישליך ממנו הצמוקים או שיתחיל להמשך היין כדרך שאמרו ביין ענבים שכתב רבינו בפי''א:
Le'hem Michneh (non traduit)
יין תפוחים וכו'. בברייתא בס''פ אין מעמידין (דף מ':) יין תפוחים של עכו''ם הבאים מן האוצר וכו' מותרין הנמכר בקטלוזא אסור מפני שמערבין בו יין ע''כ. ואין משם הכרח שמותר לשתותו אפילו בבית העכו''ם דדילמא לא קאמרה הברייתא אלא שמותר לשתותו בביתו ולא בבית העכו''ם ומ''מ כתב רבינו בכ''מ כלומר אפילו בבית העכו''ם מפני שלא מצא איסור בגמרא אלא בענין השכר לבדו:
12
יב אַף עַל פִּי שֶׁאָסְרוּ פַּת עַכּוּ''ם. [ע] יֵשׁ מְקוֹמוֹת שֶׁמְּקִלִּין בַּדָּבָר [פ] וְלוֹקְחִין פַּת הַנַּחְתּוֹם הָעַכּוּ''ם בְּמָקוֹם שֶׁאֵין שָׁם נַחְתּוֹם יִשְׂרָאֵל וּבַשָּׂדֶה מִפְּנֵי שֶׁהוּא שְׁעַת הַדְּחָק. אֲבָל פַּת בַּעֲלֵי בָּתִּים אֵין שָׁם מִי שֶׁמּוֹרֶה בָּהּ לְהָקֵל [צ] שֶׁעִקַּר הַגְּזֵרָה מִשּׁוּם חַתְנוּת וְאִם יֹאכַל פַּת בַּעֲלֵי בָּתִּים יָבוֹא לִסְעֹד אֶצְלָן:
Kessef Michneh (non traduit)
אף על פי שאסרו פת עכו''ם יש מקומות שמקילין בדבר ולוקחים פת הנחתום העכו''ם וכו'. בפ''ב דע''ז (דף ל''ח:) א''ר כהנא אמר ר' יוחנן פת לא הותר בבית דין מכלל דאיכא מאן דשרי אין דכי אתא רב דימי אמר פעם אחת יצא רבי לשדה והביא עכו''ם לפניו פת פורני מאפה סאה אמר רבי כמה נאה פת זו וכו' מה ראו חכמים לאוסרה בשדה כסבורים העם התיר רבי את הפת ולא היא וכו' רב יוסף ואיתימא רב שמואל בר יהודה אמר לא כך הוה מעשה אלא אמרו פעם אחת הלך רבי למקום אחד וראה פת דחוק לתלמידים אמר רבי אין כאן פלטר כסבורים העם לומר פלטר עכו''ם והוא לא אמר אלא פלטר ישראל אמר רבי חלבו אפילו למ''ד פלטר עכו''ם לא אמרן אלא דליכא פלטר ישראל אבל במקום דאיכא פלטר ישראל לא ור' יוחנן אמר אפילו למ''ד פלטר עכו''ם ה''מ בשדה אבל בעיר לא משום חתנות ומפרש רבינו דר' יוחנן אדרבי חלבו סמוך ותרתי בעינן ולחומרא שדה וליכא פלטר ישראל ופסק כר' יוחנן לחומרא שכתב יש מקומות שמקילין בדבר ולוקחים פת הנחתום העכו''ם במקום שאין שם נחתום ישראל ובשדה x מפני שעת הדחק זו היא הנוסחא האמיתית בספרי רבינו והר''ן שכתב שרבינו לא הזכיר שדה כלל נוסחא משובשת נזדמנה לו בספרי רבינו:
Le'hem Michneh (non traduit)
אע''פ שאסרו פת (של) עכו''ם וכו'. בפ' אין מעמידין (דף ל''ה:). ומ''ש יש מקומות וכו' ר''ל שהם פוסקין כר' יוחנן דאמר ה''מ בשדה ור' יוחנן מוסיף על הראשון דסובר דתרתי בעינן דליכא פלטר ישראל ובשדה והכל מבואר יפה בב''י:
13
יג הִדְלִיק הָעַכּוּ''ם אֶת הַתַּנּוּר וְאָפָה בּוֹ יִשְׂרָאֵל. אוֹ שֶׁהִדְלִיק יִשְׂרָאֵל וְאָפָה עַכּוּ''ם. אוֹ שֶׁהִדְלִיק הָעַכּוּ''ם וְאָפָה הָעַכּוּ''ם וּבָא יִשְׂרָאֵל וְנִעֵר הָאֵשׁ מְעַט אוֹ כְּבָשׁוֹ לָאֵשׁ הוֹאִיל וְנִשְׁתַּתֵּף בִּמְלֶאכֶת הַפַּת הֲרֵי זוֹ מֻתֶּרֶת. וַאֲפִלּוּ לֹא זָרַק אֶלָּא עֵץ [ק] לְתוֹךְ הַתַּנּוּר הִתִּיר כָּל הַפַּת שֶׁבּוֹ. שֶׁאֵין הַדָּבָר אֶלָּא לִהְיוֹת הֶכֵּר שֶׁהַפַּת שֶׁלָּהֶן אֲסוּרָה:
Kessef Michneh (non traduit)
הדליק העכו''ם את התנור וכו'. מימרא דרבינא שם (דף ל''ח:):
Le'hem Michneh (non traduit)
הדליק העכו''ם את התנור וכו'. שם (דף ל''ח:) מימרא דרבינא הילכתא הא ריפתא דשגר עכו''ם ואפה ישראל וכו':
14
יד עַכּוּ''ם שֶׁבִּשֵּׁל לָנוּ יַיִן אוֹ חָלָב אוֹ דְּבַשׁ אוֹ פְּרִישִׁין וְכַיּוֹצֵא בְּאֵלּוּ (מִכָּל) דָּבָר הַנֶּאֱכָל כְּמוֹת שֶׁהוּא חַי הֲרֵי אֵלּוּ מֻתָּרִין. וְלֹא גָּזְרוּ אֶלָּא עַל דָּבָר שֶׁאֵינוֹ נֶאֱכָל כְּמוֹת שֶׁהוּא חַי. כְּגוֹן בָּשָׂר וְדָג תָּפֵל וּבֵיצָה וִירָקוֹת. אִם בִּשְּׁלָן הָעַכּוּ''ם מִתְּחִלָּה וְעַד סוֹף וְלֹא נִשְׁתַּתֵּף יִשְׂרָאֵל עִמּוֹ בְּבִשּׁוּלָן הֲרֵי אֵלּוּ אֲסוּרִין מִשּׁוּם בִּשּׁוּלֵי עַכּוּ''ם:
Le'hem Michneh (non traduit)
עכו''ם שבישל וכו'. שם (דף ל''ח) ובפרק רבי ישמעאל (עבודה זרה דף נ''ט) איכא תרי לישני חד אמר כל שנאכל כמות שהוא חי אין בו משום בשולי עכו''ם ולישנא אחרינא אמר כל שאינו עולה על שלחן מלכים ללפת בו את הפת אין בו משום בישולי עכו''ם ומפרש רבנו תם ז''ל דלישנא בתרא מוסיף להקל דאפילו אינו נאכל כמות שהוא חי וכיון שאינו עולה על שלחן מלכים לית ביה משום בישולי עכו''ם ופסק כלישנא בתרא וכן הוא דעת רבינו:
15
טו בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּדָבָר שֶׁהוּא עוֹלֶה עַל שֻׁלְחַן מְלָכִים לֶאֱכֹל בּוֹ אֶת הַפַּת. כְּגוֹן בָּשָׂר וּבֵיצִים וְדָגִים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶם. אֲבָל דָּבָר שֶׁאֵינוֹ עוֹלֶה [ר] עַל שֻׁלְחַן מְלָכִים לֶאֱכֹל בּוֹ אֶת הַפַּת כְּגוֹן תֻּרְמוֹסִין שֶׁשָּׁלְקוּ אוֹתָן עַכּוּ''ם אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָן נֶאֱכָלִין חַיִּין הֲרֵי אֵלּוּ מֻתָּרִין. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּהֶן. שֶׁעִקַּר הַגְּזֵרָה מִשּׁוּם חַתְנוּת שֶׁלֹּא יְזַמְּנוֹ הָעַכּוּ''ם אֶצְלוֹ בַּסְּעֻדָּה. וְדָבָר שֶׁאֵינוֹ עוֹלֶה עַל שֻׁלְחַן מְלָכִים לֶאֱכֹל בּוֹ אֶת הַפַּת אֵין אָדָם מְזַמֵּן אֶת חֲבֵרוֹ עָלָיו:
Kessef Michneh (non traduit)
(יד־טו) עכו''ם שבישל לנו יין או חלב או דבש וכו'. שם (דף ל''ח) אמר רב שמואל בר יצחק אמר רב כל הנאכל כמות שהוא חי אין בו משום בישולי עכו''ם בסורא מתנו הכי בפומבדיתא מתנו וכו' כל שאינו נאכל על שלחן מלכים ללפת בו הפת אין בו משום בישולי עכו''ם מאי בינייהו איכא בינייהו דגים קטנים וכו': וכתבו התוס' שפסק רבינו תם כתרי לישני לקולא ואין אסור משום בישולי עכו''ם אלא אם עולה על שלחן מלכים ואינו נאכל כמות שהוא חי ודקדק כן מדברי הגמרא וכן דעת ר''ח והרא''ש והרשב''א והר''ן וכך הם דברי רבינו:
16
טז וְדָגִים קְטַנִּים שֶׁמְּלָחָן יִשְׂרָאֵל אוֹ עַכּוּ''ם הֲרֵי הֵן כְּמוֹ שֶׁנִּתְבַּשְּׁלוּ מִקְצָת בִּשּׁוּל. וְאִם צְלָאָן עַכּוּ''ם אַחַר כֵּן מֻתָּרִין [ש]. וְכָל שֶׁבִּשְּׁלוֹ יִשְׂרָאֵל [ת] מְעַט בִּשּׁוּלוֹ בֵּין בַּתְּחִלָּה בֵּין בַּסּוֹף מֻתָּר. לְפִיכָךְ אִם הִנִּיחַ הָעַכּוּ''ם בָּשָׂר אוֹ קְדֵרָה עַל גַּבֵּי הָאֵשׁ וְהָפַךְ יִשְׂרָאֵל בַּבָּשָׂר וְהֵגִיס בַּקְּדֵרָה אוֹ שֶׁהִנִּיחַ יִשְׂרָאֵל וְגָמַר הָעַכּוּ''ם הֲרֵי זֶה מֻתָּר:
Kessef Michneh (non traduit)
ומ''ש ודגים קטנים שמלחן וכו'. שם אמר רב אחי אמר רב דגים קטנים מלוחים אין בהם משום בישולי עכו''ם אמר רב יוסף אם צלאן עכו''ם סומך עליהם משום עירובי תבשילין. ומה שכתב וכל שבישלו ישראל מעט בישול וכו'. מסקנא דגמרא שם בין שהניח עכו''ם והפך ישראל בין שהניח ישראל והפך עכו''ם מותר ואינו אסור עד שתהא תחלתו וגמרו ביד עכו''ם ומשמע דהיפך דקאמר אבשר קאי דומיא דמגיס את הקדרה דתני לה בהדה בברייתא בגמרא וכך הם דברי רבינו. ונ''ל דהאי היפוך בבשר לא להפכו מצד שהוא מונח על גבי גחלים ולהניחו מצד אחר קאמר דהיינו מסלקו ממש וכל שסילקו העכו''ם קודם שיתבשל כמאכל בן דרוסאי והחזירו לאור אסור אלא כשמנענעו והוא מונח על האש מיירי ועי''כ הובערו הלפידים ונתקרב בישולו אבל היפוך ישראל הגחלים אינו מועיל להוציאו מידי בישול עכו''ם כמו שמועיל בפת וכ''כ הר''י והרשב''א והר''ן והריב''ש וכ''נ מדברי רבינו שכתב היפך בבשר ולא כתב היפך בגחלים: ודע דאמרינן בגמרא הא דשרינן בהניח ישראל והיפך עכו''ם דוקא בדלא עבד עכו''ם אלא קירוב דבישול אבל היכא דאי לא הפיך ביה עכו''ם לא הוה בשיל אסור ולא חשש רבינו לכתבו משום דמילתא דפשיטא הוא:
Le'hem Michneh (non traduit)
ודגים קטנים וכו'. בפרק אין מעמידין (דף ל''ח) דגים קטנים אין בהן משום בישולי עכו''ם: ואם צלאן עכו''ם אח''כ מותרין. כלומר דכיון שנתבשלו אין לאסור עתה משום בישולי עכו''ם והמליחה על ידי עכו''ם אין לאוסרה מפני שאינה בישול גמור ולכך מלחו עכו''ם ואח''כ צלאו עכו''ם מותר: וכל שבישלו וכו'. שם (דף ל''ח:) אמרו כיון שהניח עכו''ם והפך ישראל מותר ואינו אסור עד שתהא תחלתו וגמרו ביד עכו''ם:
17
יז דָּג שֶׁמְּלָחוֹ עַכּוּ''ם וּפֵרוֹת שֶׁעִשְּׁנָן עַד שֶׁהִכְשִׁירָן לַאֲכִילָה הֲרֵי אֵלּוּ מֻתָּרִין. מָלִיחַ אֵינוֹ כְּרוֹתֵחַ בִּגְזֵרָה זוֹ וְהַמְעֻשָּׁן אֵינוֹ כִּמְבֻשָּׁל. וְכֵן קְלָיוֹת שֶׁל עַכּוּ''ם מֻתָּרִין וְלֹא גָּזְרוּ עֲלֵיהֶם שֶׁאֵין אָדָם מְזַמֵּן חֲבֵרוֹ עַל [א] הַקְּלָיוֹת:
Kessef Michneh (non traduit)
דג שמלחו עכו''ם וכו'. בפ''ב דע''ז (דף ל''ח:) דג מליח וכו' חזקיה ובר קפרא שרו ור' יוחנן אסר ופירש''י דלאוכלו כמות שהוא אפליגו וכן נראה מדברי רבינו ופסק כחזקיה ובר קפרא משום דרבים נינהו ועוד דחזקיה רביה דר' יוחנן הוה וכן פסקו הרי''ף והרא''ש והרשב''א ז''ל: ודע דאמרינן בגמרא דרבי חייא פרוואה אמר אין דבריו של אחד במקום שנים ואמר להו רב זביד לא תציתו ליה הכי אמר אביי הלכתא כוותיה דר' יוחנן וכיון דאביי דבתרא הוא פסק כר''י הוה לן למפסק כוותיה וזה היה טעמו של הרב רבינו יונה שפסק כר''י ואיני יודע למה תמה עליו הרשב''א בתורת הבית ואדרבה יש לתמוה על הפוסקים כחזקיה ובר קפרא למה לא חשו לאביי דבתרא הוא ואפשר שהטעם הוא משום דכיון דהא דאביי לא אשכחן מאן דאמר לה אלא רב זביד והוי מילתא פלוגתא בין ר' חייא פרוואה ורב זביד וכיון דטעמיה דר' חייא מסתבר נקטינן כוותיה והרי''ף תירץ בענין אחר דהאי פלוגתא בגמ' לא בדג מליח בלחוד הוא אלא אף בביצה צלויה וקאמר גאון דלא אמר אביי הלכתא כר''י אלא בביצה צלויה בלבד. ומ''ש ופירות שעישנן וכו'. ירושלמי פ' הנודר מן המבושל אין במעושן משום בישולי עכו''ם: ואיכא למידק בדברי רבינו דהא דדג שמלח עכו''ם הוה ליה לאקדומי לההיא דדגים קטנים דלעיל ועוד קשה למה הפסיק ביניהם בדין הניח עכו''ם והפך ישראל או הניח ישראל והפך עכו''ם. ונראה דמשום דדג מליח אם צלאו עכו''ם לא הוה מצי לאקדומי לדין דגים קטנים דא''כ הוה משמע דאם צלאו עכו''ם אחר כך מותרים קאי גם לדג מליח והא ליתא דדגים קטנים מתוך רכותן על ידי מליחתן הם ראויין לאכילת כל אדם ומש''ה צליה דבתר מליחה לא חשיבא בישול אבל דג מליח אינו ראוי ע''י מליחתו אלא לאכילה ע''י הדחק הלכך צליה דבתר מליחה חשיבא בישול וכ''כ הרשב''א בת''ה וז''ל דגים גדולים מלוחים אע''פ שיש מקצת אנשים אוכלים אותם חיים מחמת מלחן אכילה זו ע''י הדחק היא הרבה ואינה אכילה לפיכך אם בישלן עכו''ם הרי אלו אסורים ויש מן החכמים שהתירום והראשון נ''ל עיקר עכ''ל. ולישניה דרבינו דייק הכי דגבי דגים קטנים שמלחן כתב הרי הם כמו שנתבשלו קצת ומדנקט בהו לשון בישול משמע דראוי לאכילה הם כמו דבר שהוא מבושל קצת שהוא נאכל שלא ע''י הדחק אבל גבי דג מליח לא הזכיר לשון בישול מפני שאינו נאכל אלא ע''י הדחק גדול. ומ''ש עד שהכשירן לאכילה אפשר דאפירות שעישנן קאי ולא אדג מליח ואת''ל דאדג מליח נמי קאי ע''כ לומר דהכשר כל דהוא קאמר להיות נאכל ע''י הדחק מיהא: וכן קליות של עכו''ם מותרים. ג''ז שם (דף ל''ז:) חטים ועשאן עכו''ם קליות מותרין וכתב רבינו שהטעם שלא גזרו עליהם מפני שאין אדם מזמן חבירו על הקליות והר''ן כתב שהטעם מפני שלא נשתנו מברייתן וכן פירש''י וע''פ דברים אלו נהגו היתר באפונים קלויין שקולים העכו''ם ולא פקפק אדם עליהם אם לא במקום שנוהגים למשוח המחבת בשמן בשעת קליה והוא מקום שיש לחוש שמא ישימו חלב במקום שמן:
Le'hem Michneh (non traduit)
דג שמלחו עכו''ם וכו'. שם דג מליח וכו' ופסק כחזקיה דשרי ועיין בב''י ז''ל: קליות וכו'. שם (דף ל''ז:) חטים ועשאן קליות מותרים פי' רבינו הטעם שאין אדם מזמן חבירו על הקליות וכן הוא הטעם בודאי לפי המסקנא שאמרו שם אלא מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא הוא:
18
יח פּוֹלִין וַאֲפוּנִין וַעֲדָשִׁים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן שֶׁשּׁוֹלְקִין אוֹתָן הָעַכּוּ''ם וּמוֹכְרִין אוֹתָן אֲסוּרִין מִשּׁוּם בִּשּׁוּלֵי עַכּוּ''ם בְּמָקוֹם שֶׁעוֹלִין עַל שֻׁלְחַן מְלָכִים מִשּׁוּם פַּרְפֶּרֶת. וּמִשּׁוּם גִּעוּלֵי עַכּוּ''ם בְּכָל מָקוֹם שֶׁמָּא יְבַשְּׁלוּ אוֹתָן עִם הַבָּשָׂר אוֹ בִּקְדֵרָה שֶׁבִּשְּׁלוּ בָּהּ בָּשָׂר. וְכֵן הַסֻּפְגָּנִין שֶׁקּוֹלִין אוֹתָן הָעַכּוּ''ם בְּשֶׁמֶן אֲסוּרִין אַף מִשּׁוּם גִּעוּלֵי עַכּוּ''ם:
Kessef Michneh (non traduit)
פולים ואפונין ועדשים וכיוצא בהם ששולקין העכו''ם וכו'. דעת הפוסקים דסתם כליהם של עכו''ם אינן בני יומן ומדברי רבינו נראה שאינו סובר כן שכתב בפ''ג החמאה שבישלו אותה עכו''ם אסורה משום געולי עכו''ם כמו שיתבאר ואילו לדברי האומרים סתם כליהם של עכו''ם אינם ב''י לית בה משום גיעולי עכו''ם ועוד שכתב בפרק זה דשמן ודבש שבישלום עכו''ם אין בהם משום בישולי עכו''ם ומפני שהבשר פוגמן ומסריחן וזהו פירוש למ''ש בגמרא (דף ל''ח:) אי משום געולי עכו''ם נ''ט לפגם הוא ומותר ואם היה סובר דסתם כליהם של עכו''ם אינם ב''י הל''ל דמההוא טעמא הוו נ''ט לפגם ולפ''ז מ''ש כוספן של עכו''ם שהוחמו מותר מפני שנ''ט לפגם לא משום דסתם כליהם של עכו''ם אינן ב''י קאמר אלא מפני שהבשר פוגם את הכוספן ומסריחו וכדרך שכתב בשמן ודבש ועוד שכתב פולים ועדשים וכיוצא בהם ששולקין אותם העכו''ם ומוכרים אותם אסורים וכו' משום געולי עכו''ם בכ''מ שמא יבשלום עם הבשר או בקדרה שבישלו בה בשר וכן הסופגנים שקולים אותם העכו''ם בשמן אסורים אף משום געולי עכו''ם הרי בהדיא שהוא חושש לסתם כלי עכו''ם משום גיעול ולפ''ז מ''ש גבי לוקח כלים מן העכו''ם וכלם שנשתמש בהן עד שלא הרתיח ועד שלא הדיח ועד שלא הלבין מותר שכל השומן שבהם נ''ט לפגם הוא כמו שביארנו צ''ל דכששיהן עד שאינן ב''י מיירי וכן צ''ל ע''כ לדעת האומרים דסתם כליהם של עכו''ם חיישינן להו לבני יומן דהא דתניא בסוף ע''ז (דף ע''ה:) וכלן שנשתמש בהם [עד שלא יטביל עד] שלא יגעיל [עד] שלא ילבין מותר דכששיהן מיירי הא לאו הכי אסור ודייק לישנא דרבינו דלכך נתכוון ממ''ש שכל השומן שבהם נותן טעם לפגם הוא כמו שביארנו ולא כתב לא לפניו ולא לאחריו דסתם כלים של עכו''ם אינן ב''י וא''כ צ''ל דכמו שביארנו דלא קאי אלא למ''ש שלא אסרה תורה אלא קדרה בת יומה הואיל ועדיין לא נפגם השומן ומד''ס לא יבשל בה לעולם לפיכך אין לוקחים כלי חרס ישנים מן העכו''ם וכו' ואם לקח ובישל מיום שני והלאה התבשיל מותר והיינו ודאי כשיודע שאינה בת יומה כנ''ל אבל מצאתי שכתב הרשב''א שטעמו של רבינו בכוספן של עכו''ם הוא משום דסתם כליהם של עכו''ם אינם ב''י. ויש הוכחה לדברי הרשב''א מלשון רבינו שכתב שמן של עכו''ם מותר וכו' ואפילו נתבשל וכו' ואינו נאסר משום גיעולי עכו''ם מפני שהבשר פוגם את השמן ומסריחו וכן דבש של עכו''ם שנתבשל מותר מטעם זה כוספן של עכו''ם שהוחמו וכו' מותר מפני שנטל''פ הוא ואם לא היה סובר דסתם כלי עכו''ם אינן ב''י הל''ל וכן כוספן של עכו''ם שהוחמו מותר מטעם זה כמ''ש בדבש ומדלא כתב כן משמע דכוספן אין הבשר פוגמו ואפ''ה שרי דסתם כלים אינן ב''י וה''ל נ''ט לפגם ובשמן ודבש לא איצטריך להאי טעמא דטעמא דעדיף מיניה נקט דאפילו אם היה ב''י ממש מותר לה''ט ולפי זה אתי ההיא דוכלן שנשתמש בהן עד שלא הרתיח ועד שלא הלבין כפשטה ולא נצטרך לומר דבששיהן מיירי ולפי זה יש ליישב שמ''ש גבי פולים ואפונים ועדשים וכיוצא עיקר הטעם שמא יבשל אותם עם הבשר. ומ''ש או בקדרה שבישלו בה בשר כדי נסבה א''נ דמשום דמינים הללו אינם ראויים ליאכל אלא עם שומן לכן אנו חוששין שמא בישל אותם בקדרה שבישלו בה בשר תיכף אחר בישול הבשר כדי שתפלוט בהם מה משומן שבה וכן הסופגנין אנו חוששין שמא קלו אותן בשומן נבילה אבל ההיא דחמאה שבישלו אותה העכו''ם אסורה משום גיעולי עכו''ם איני יודע ליישבה לפי דרך זו דדוחק לומר דחייש שמא יערב בה שומן ויבשלם יחד דאין זה במשמע דבריו ועוד שכתב כמו שיתבאר ולא אשכחן ליה חששא זו ולכך נראה כמו שכתבתי תחלה שדעת רבינו דלא קי''ל כמ''ד סתם כלים אינן ב''י:
Le'hem Michneh (non traduit)
פולים וכו'. מתבאר ממה שלמעלה:
19
יט עַכּוּ''ם שֶׁבִּשֵּׁל וְלֹא נִתְכַּוֵּן לְבִשּׁוּל הֲרֵי זֶה מֻתָּר. כֵּיצַד. עַכּוּ''ם שֶׁהִצִּית אוּר בַּאֲגַם כְּדֵי לְהַעֲבִיר הֶחָצִיר וְנִתְבַּשְּׁלוּ בָּהּ חֲגָבִים הֲרֵי אֵלּוּ מֻתָּרִין. וַאֲפִלּוּ בְּמָקוֹם שֶׁהֵן עוֹלִין עַל שֻׁלְחַן מְלָכִים מִשּׁוּם פַּרְפֶּרֶת. וְכֵן אִם חָרַךְ הָרֹאשׁ לְהַעֲבִיר הַשֵּׂעָר מֻתָּר לֶאֱכֹל מִן הַדִּלְדּוּלִין וּמִן רֹאשׁ אָזְנַיִם שֶׁנִּצְּלוּ בִּשְׁעַת חֲרִיכָה:
Kessef Michneh (non traduit)
עכו''ם שבישל ולא וכו' וכן אם חרך הראש להעביר השיער וכו'. בפ''ב דע''ז (דף ל''ח):
Le'hem Michneh (non traduit)
עכו''ם שבישל וכו'. שם (דף ל''ח) עכו''ם שהצית את האור באגם כל החגבים שבאגם אסורים והקשו כי האי גוונא מי אסור והא אמר רב חנן וכו' האי עכו''ם דחריך רישא שרי למיכל מיניה אפילו מריש אוניה וכו' ותירצו לעולם דלא ידע הי טהור והי טמא וכו' ונתבארו דברי רבינו:
20
כ תְּמָרִים שֶׁשָּׁלְקוּ אוֹתָן עַכּוּ''ם אִם הָיוּ מְתוּקִין מִתְּחִלָּתָן הֲרֵי אֵלּוּ מֻתָּרִין. וְאִם הָיוּ מָרִין וּמְתַקְּנִין הַבִּשּׁוּל הֲרֵי אֵלּוּ אֲסוּרִין. הָיוּ בֵּינוֹנִיִּים הֲרֵי אֵלּוּ אֲסוּרִין:
Kessef Michneh (non traduit)
תמרים ששלקו אותם וכו'. שם (ל''ח:) וטעמא משום דמתוקים נאכלים כשהם חיים ומרים אינן נאכלים ובינוניים נאכלים חיים ע''י הדחק:
Le'hem Michneh (non traduit)
תמרים ששלקו וכו'. שם (ע''ב) הני אהיני שליקי דארמאי מאי חוליי לא תיבעי לך דודאי שרו מרירי לא תיבעי לך דודאי אסירי כי תיבעי לך מציעאי מאי אמר להו מאי תבעי לכו דרבי אסר ומנו לוי ע''כ ונתבארו דבריו:
21
כא קָלִי שֶׁל עֲדָשִׁים שֶׁלָּשׁוֹ בֵּין בְּמַיִם בֵּין בְּחֹמֶץ הֲרֵי זֶה אָסוּר. אֲבָל קָלִי שֶׁל [ב] חִטִּים וּשְׂעוֹרִים שֶׁלָּשִׁין אוֹתָן בְּמַיִם הֲרֵי זֶה מֻתָּר:
Kessef Michneh (non traduit)
קלי של עדשים וכו'. שם וכל''ב וטעמא דשל עדשים לפעמים עושין אותם בחומץ ולפיכך אסרו כשעושין אותם במים אטו כשעושים אותם בחומץ אבל של חיטים אין דרך לעשותם אלא במים ולפיכך לא גזרו בהם:
Le'hem Michneh (non traduit)
קלי של עדשים וכו'. שם שתיתאה רב שרי אבוה דשמואל ולוי אסרי ואמרו שם איכא דאמרי בטלפחי דמיא כ''ע ל''פ דאסיר כ''פ בחיטי ושערי כלומר שלשין אותו במים ואמרו שם דלית הלכתא כמאן דאסר:
22
כב שֶׁמֶן שֶׁל עַכּוּ''ם [ג] מֻתָּר. וּמִי שֶׁאוֹסְרוֹ הֲרֵי זֶה עוֹמֵד בְּחֵטְא גָּדוֹל. מִפְּנֵי שֶׁמַּמְרֶה עַל פִּי בֵּית דִּין שֶׁהִתִּירוּהוּ. וַאֲפִלּוּ נִתְבַּשֵּׁל הַשֶּׁמֶן הֲרֵי זֶה מֻתָּר. וְאֵינוֹ נֶאֱסָר לֹא מִפְּנֵי בִּשּׁוּלֵי עַכּוּ''ם מִפְּנֵי שֶׁנֶּאֱכָל כְּמוֹת שֶׁהוּא חַי. וְלֹא מִפְּנֵי גִּעוּלֵי עַכּוּ''ם מִפְּנֵי שֶׁהַבָּשָׂר פּוֹגֵם אֶת הַשֶּׁמֶן וּמַסְרִיחוֹ:
Kessef Michneh (non traduit)
שמן של עכו''ם מותר. שם (דף ל''ה:) במשנה רבי ובית דינו התירו בשמן. ומ''ש ומי שאוסרו ה''ז עומד בחטא גדול וכו' כתב כן משום דאמרינן בירושלמי רב יצחק בר שמואל בר מרתא נחת לנציבין אשכח לר' שמלאי הדרומי יתיב ודריש רבי ובית דינו התירו את השמן שמואל עלה ואכל רב לא אכל א''ל שמואל לרב אכול או אנא כתיב עלך זקן ממרא אטרח עליה ואכל. ומ''ש רבינו ואפילו נתבשל השמן ה''ז מותר בגמרא דידן אמרינן דלשמואל מעיקרא אסרוהו משום זליפתן של כלים טמאים אוסרתן ואח''כ התירוהו משום דנ''ט לפגם מותר ואמרינן תו בגמרא (דף ל''ח:) אמר רב ששת האי מישחא שליקא דארמאי אסור אמר רב ספרא למאי ניחוש לה אי משום איערובי מסרא סרי אם משום בישולי עכו''ם נאכל הוא כמות שהוא חי אי משום געולי עכו''ם נ''ט לפגם הוא ומותר:
Le'hem Michneh (non traduit)
ואפילו נתבשל וכו'. שם (דף ל''ח:) אמר רב ששת האי משחא שליקא דארמאי אסור אמר רב ספרא למאי ניחוש אי משום איערובי מסרא סרי אי משום בישולי עכו''ם נאכל הוא כמות שהוא חי הוא אי משום גיעולי עכו''ם נטל''פ הוא ומותר ע''כ. ונראה מדברי רבינו שאינו מפרש נטל''פ ומותר משום דסתם כלי עכו''ם אינן ב''י כרש''י ז''ל אלא משום דהבשר פוגם את השמן ולכך לא הוצרך להזכיר החלוקה האחרת דאמר כי מסרא סרי דבכלל זו היא אבל לדברי הרשב''א שהבין בדברי רבינו דסתם כלי עכו''ם אינן ב''י יש ליישב דברי בע''ה ועיין בב''י:
23
כג וְכֵן [ד] דְּבַשׁ שֶׁל עַכּוּ''ם שֶׁנִּתְבַּשֵּׁל וְעָשׂוּ מִמֶּנּוּ מִינֵי מְתִיקָה מֻתָּר מִטַּעַם זֶה:
Kessef Michneh (non traduit)
ומ''ש רבינו וכן דבש של עכו''ם שנתבשל וכו'. שם (דף ל''ט:) במשנה מני דבש בהדי דברים המותרים. ובגמרא דבש למאי ניחוש לה אי משום איערובי מסרא סרי אי משום בשולי עכו''ם נאכל כמות שהוא חי אי משום געולי עכו''ם נ''ט לפגם הוא ומותר:
Le'hem Michneh (non traduit)
דבש של עכו''ם וכו'. שם (דף ל''ט:) אמרו גבי דבש הלשון שאמרו גבי משחא שליקא:
24
כד כּוֹסְפָן שֶׁל עַכּוּ''ם שֶׁהוּחַמּוּ חַמִּין בֵּין בְּיוֹרָה גְּדוֹלָה בֵּין בְּיוֹרָה קְטַנָּה מֻתָּר מִפְּנֵי שֶׁנּוֹתֵן [ה] טַעַם לִפְגָם הוּא. וְכֵן כְּבָשִׁין שֶׁאֵין דַּרְכָּן לָתֵת לְתוֹכָן חֹמֶץ אוֹ יַיִן אוֹ זֵיתִים הַכְּבוּשִׁין וַחֲגָבִים הַכְּבוּשִׁין שֶׁבָּאִין מִן הָאוֹצָר מֻתָּרִין. אֲבָל חֲגָבִים וּכְבָשִׁים שֶׁמְּזַלְּפִין עֲלֵיהֶן יַיִן אֲסוּרִין. וְכֵן אִם הָיוּ מְזַלְּפִין עֲלֵיהֶן חֹמֶץ וַאֲפִלּוּ חֹמֶץ שֵׁכָר אֲסוּרִין:
Kessef Michneh (non traduit)
כוספן של עכו''ם וכו'. שם (דף ל''ח:) ת''ר הכוספן של עכו''ם שהוחמו חמין ביורה גדולה אסור ביורה קטנה מותר ואי זו היא יורה קטנה א''ר ינאי כל שאין צפור דרור יכול ליכנס בתוכה וכו'. והתניא אחת יורה גדולה ואחת יורה קטנה מותר ל''ק הא כמ''ד נ''ט לפגם אסור והא כמאן דאמר נ''ט לפגם מותר. ופירש''י הכוספן פסולת של תמרים שעשו מהן שכר וחולטין אותן. כל שאין צפור דרור וכו' שפיה קצר דבהאי ודאי לא איבשיל דבר טמא דניחוש לגעולי עכו''ם: וכן כבשים שאין דרכן לתת לתוכן חומץ או יין. שם (דף ל''ט:) במשנה. ומ''ש או זיתים הכבושים. שם במשנה. ומ''ש וחגבים הכבושים שבאים מן האוצר מותרים, שם במשנה חגבים הבאים מן הסלולה אסורים מן ההפתק מותרים ופירש''י מן הסלולה הנמכרים בסל לפני חנוני אסורים וכו' מפני שמזלף עליהם יין, מן ההפתק מקום כנוסן של חגבים מלוחים מותרים דאין מזלף עליהם עד שנותנו לפניו למכור:
Le'hem Michneh (non traduit)
וכן כבשים כו'. שם (דף ל''ח:) אמר חזקיה לא שנו אלא שדרכן אבל בידוע אסור אפילו בהנאה: וחגבים הכבושין שבאין וכו'. ברייתא בסוף הפרק (דף מ') ת''ר החגבים והקפריסין וכו':
25
כה וּמִפְּנֵי מָה אָסְרוּ חֹמֶץ שֵׁכָר שֶׁל עַכּוּ''ם מִפְּנֵי שֶׁמַּשְׁלִיכִין לְתוֹכוֹ שִׁמְרֵי יַיִן. לְפִיכָךְ הַנִּלְקָח מִן הָאוֹצָר מֻתָּר:
Kessef Michneh (non traduit)
ומ''ש ומפני מה אסרו חומץ שכר של עכו''ם וכו'. מימרא דרב יוסף (דף ל''ב) האי חלא דשיכרא דארמאה אסור דמערבי ביה דורדא דיי''נ:
26
כו הַמּוּרְיָס בְּמָקוֹם שֶׁדַּרְכָּן לָתֵת לְתוֹכוֹ יַיִן אָסוּר. וְאִם הָיָה הַיַּיִן [ו] יָקָר מִן הַמּוּרְיָס מֻתָּר. וְכָזֶה מוֹרִין בְּכָל דָּבָר שֶׁחוֹשְׁשִׁין לוֹ שֶׁמָּא עֵרְבוּ בּוֹ הָעַכּוּ''ם דָּבָר אָסוּר. שֶׁאֵין אָדָם מְעָרֵב דָּבָר הַיָּקָר בְּזוֹל שֶׁהֲרֵי מַפְסִיד. אֲבָל מְעָרֵב הַזּוֹל בְּיָקָר כְּדֵי לְהִשְׂתַּכֵּר:
Kessef Michneh (non traduit)
המורייס במקום שדרכן לתת לתוכו יין אסור וכו'. בפרק ב' דעבודה זרה (דף ל''ד:):
Le'hem Michneh (non traduit)
המורייס וכו'. שם (דף ל''ד:) ת''ר מורייס אומן מותר ופירשו בגמרא כי האומן לא רמי ביה חמרא פעם ראשון ושני איידי דנפיש שמניה לא רמי ביה חמרא. ורבינו כתב סתם מורייס ר''ל של בעלי בתים ולכך לא חילק בין פעם ראשון לשני לשאר אלא בכל גוונא אסור ולא הזכיר דין מורייס אומן מפני שכבר כייל לנו שבכל דבר שדרכו לתת יין אסור: ואם היה היין יקר וכו'. שם נתבאר מן המעשה דאמר אי משום דמערבי ביה חמרא קיסתא דמורייס בלומא קיסתא דחמרא בארבעה לומי:
27
כז קָטָן שֶׁאָכַל אֶחָד מִמַּאֲכָלוֹת אֲסוּרוֹת. אוֹ שֶׁעָשָׂה מְלָאכָה בְּשַׁבָּת. אֵין בֵּית דִּין מְצֻוִּין עָלָיו לְהַפְרִישׁוֹ לְפִי שֶׁאֵינוֹ בֶּן דַּעַת. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּשֶׁעָשָׂה מֵעַצְמוֹ. אֲבָל לְהַאֲכִילוֹ בְּיָדַיִם אָסוּר וַאֲפִלּוּ דְּבָרִים שֶׁאִסּוּרָן מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים. וְכֵן אָסוּר לְהַרְגִּילוֹ בְּחִלּוּל שַׁבָּת וּמוֹעֵד וַאֲפִלּוּ בִּדְבָרִים שֶׁהֵן מִשּׁוּם שְׁבוּת:
Le'hem Michneh (non traduit)
קטן שאכל וכו'. ביבמות פ' חרש (דף קי''ג:) נתבאר שם דקטן אוכל נבלות אין ב''ד מצווין להפרישו ואמרו שם ת''ש לא תאכלום כי שקץ הם לא תאכילום להזהיר הגדולים על הקטנים מאי לאו דאמר להו לא תאכלו לא דלא ליספו ליה בידים ע''כ. וסובר רבינו שאפילו בדבר דרבנן לא ליספו ליה בידים וכבר ביאר שם הר''ן ז''ל דעתו:
28
כח אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בֵּית דִּין מְצֻוִּין לְהַפְרִישׁ אֶת הַקָּטָן. מִצְוָה עַל אָבִיו לִגְעֹר בּוֹ וּלְהַפְרִישׁוֹ כְּדֵי לְחַנְּכוֹ בִּקְדֻשָּׁה. שֶׁנֶּאֱמַר (משלי כב־ו) 'חֲנֹךְ לַנַּעַר עַל פִּי דַרְכּוֹ' וְגוֹ':
Kessef Michneh (non traduit)
(כז־כח) קטן שאכל אחד ממאכלות אסורות וכו'. בפרק חרש (דף קי''ג:) רב יצחק בר ביסנא אירכסו ליה מפתחי דבי מדרשא בר''ה בשבתא אתא לקמיה דרבי פדת אמר ליה זיל דבר טלי וטליא וליטיילו התם דאי משכחי להו מייתו להו אלמא קסבר קטן אוכל נבלות אין ב''ד מצווים להפרישו. ואע''ג דאמרינן התם בגמ' (דף קי''ד) דר' יוחנן ספוקי מספקא ליה לא שבקינן מאי דפשיטא לר' פדת ועבד בה עובדא משום ספיקא דר' יוחנן. ומ''ש במד''א בשעשה מעצמו וכו', שם ת''ש לא תאכלום כי שקץ הם לא תאכילום להזהיר גדולים על הקטנים מאי לאו דאמרינן להו לא תאכלו לא דלא ליספו ליה בידים. ומ''ש ואפילו דברים שאיסורם מד''ס וכן אסור להרגילו בחילול שבת ומועד ואפילו בדברים שהם משום שבות. ומ''ש אע''פ שאין ב''ד מצווין להפריש הקטן מצוה על אביו לגעור בו ולהפרישו וכו'. זה נלמד ממ''ש בכמה מקומות שהאב חייב לחנך את בנו: ודע שרבינו כתב בפרק כ''ד מהל' שבת וז''ל קטן שעשה בשבת דבר שהוא משום שבות כגון שתלש מעציץ שאינו נקוב או טלטל בכרמלית אין ב''ד מצווין להפרישו וכן אם הניחו אביו אין ממחין בידו ומשמע מדבריו שאם היה הקטן עושה מלאכה דאורייתא ב''ד מצווין להפרישו וזה הפך מ''ש כאן ובפי''ב מהלכות שבת וממאי דמשמע בפרק כל כתבי ובפרק חרש וה''ה בפ' כ''ד מהל' שבת הניח הדבר בצריך תלמוד ויש מתרצים שמ''ש רבינו בפרק כ''ד דדוקא בשבות לא משום רישא נקטיה דההיא אפילו באיסורי תורה נמי היא אלא משום סיפא נקטיה דקתני ואם הניחו אביו אין ממחין בידו דהיינו דוקא באיסורי דרבנן אבל באיסור תורה ממחין ביד אביו שלא יניחנו לעשות איסור. ובטא''ח סי' שמ''ג תמה על דברי רבינו ושם הארכתי:
Le'hem Michneh (non traduit)
ומ''ש אף על פי שאין בית דין וכו'. זו היא סברת רבינו ראויה אליו: סליקו להו הלכות מאכלות אסורות בס''ד
29
כט אָסְרוּ חֲכָמִים מַאֲכָלוֹת וּמַשְׁקִין שֶׁנֶּפֶשׁ רֹב בְּנֵי אָדָם קִהָה מֵהֶן כְּגוֹן מַאֲכָלוֹת וּמַשְׁקִין שֶׁנִּתְעָרֵב בָּהֶן קִיא אוֹ צוֹאָה וְלֵחָה סְרוּחָה וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן. וְכֵן אָסְרוּ חֲכָמִים לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת בְּכֵלִים הַצּוֹאִים שֶׁנַּפְשׁוֹ שֶׁל אָדָם מִתְאוֹנֶנֶת מֵהֶם. כְּגוֹן כְּלֵי בֵּית הַכִּסֵּא וּכְלֵי זְכוּכִית שֶׁל סַפָּרִין שֶׁגּוֹרְעִין בָּהֶם אֶת הַדָּם וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן:
Kessef Michneh (non traduit)
אסרו חכמים מאכלות ומשקין שנפש רוב בני אדם קיהה מהם וכו' וכלי זכוכית של ספרים שגורעים בהם את הדם. בפ' אלו הן הלוקין (דף ט''ז:) אמר רב ביבי בר אביי האי מאן דשתא בקרנא דאומנא עבר משום לא תשקצו. ומ''ש וכן אסור לאדם שישהה את נקביו כלל וכו' שם המשהה את נקביו עובר משום לא תשקצו: סליק הלכות מאכלות אסורות
30
ל וְכֵן אָסְרוּ לֶאֱכֹל בְּיָדַיִם מְסֹאָבוֹת מְזֹהָמוֹת. וְעַל גַּבֵּי כֵּלִים מְלֻכְלָכִים. שֶׁכָּל דְּבָרִים אֵלּוּ בִּכְלַל (ויקרא יא־מג) 'אַל תְּשַׁקְּצוּ אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם'. וְהָאוֹכֵל מַאֲכָלוֹת אֵלּוּ מַכִּין אוֹתוֹ מַכַּת מַרְדּוּת:
31
לא וְכֵן אָסוּר לְאָדָם שֶׁיַּשְׁהֶה אֶת נְקָבָיו כְּלָל בֵּין גְּדוֹלִים בֵּין קְטַנִּים. וְכָל הַמַּשְׁהֶה נְקָבָיו הֲרֵי זֶה בִּכְלַל מְשַׁקֵּץ נַפְשׁוֹ. יֶתֶר עַל חֳלָאִים רָעִים שֶׁיָּבִיא עַל עַצְמוֹ וְיִתְחַיֵּב בְּנַפְשׁוֹ. אֶלָּא רָאוּי לוֹ לְהַרְגִּיל עַצְמוֹ בְּעִתִּים מְזֻמָּנִים כְּדֵי שֶׁלֹּא יִתְרַחֵק בִּפְנֵי בְּנֵי אָדָם וְלֹא יְשַׁקֵּץ נַפְשׁוֹ:
32
לב וְכָל הַנִּזְהָר בִּדְבָרִים אֵלּוּ מֵבִיא קְדֻשָּׁה וְטָהֳרָה יְתֵרָה לְנַפְשׁוֹ. וּמְמָרֵק נַפְשׁוֹ לְשֵׁם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יא־מד) 'וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם וִהְיִיתֶם קְדשִׁים כִּי קָדוֹשׁ אָנִי':
33
בְּרִיךְ רַחֲמָנָא דְּסַיְעָן מֵרֵישׁ וְעַד כְּעַן:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source